<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' ברכות</h1>
<h2>דף לה.</h2>
ואתמר נמי רב ושמואל אמרי תרוייהו. כל שהוא מה' מינים מברכין במ"מ לאפוקי אורז ודוחן, וסלקו בתיובתא לענין אורז דבהדי' תני' הכוסס אורז מברך בפ"הא, טחנו אפאו בשלו בתחלה מברך עליו במ"מ ולבסוף בנ"ר. והרב ר' יהודה ז"ל כ' בענין זה כמה מחלוקות הגאונים ולבסוף מסיק כדברי הגאון ר' יצחק בהלכותיו כדמבשל אורז מברך במ"מ ולבסוף בנ"ר דלענין אורז סלקו בתיובתא אבל לענין דוחן קיי"לן כרב ושמואל בתחלה מברך שהכל ולבסוף בנ"ר. ואנן תמהין דהא לאורז ודוחן חד תכסיסא הוא בברייתא וכיון דהשתא דאתותבו רב ושמואל לענין אורז ודאי פרושא דברייתא על פת אורז ודוחן מברך תחלה כמעשה קדרה, כמעשה קדרה ממש דהיינו במ"מ וממילא בדוחן נמי, ואי משום דריב"נ אורז קאמר, לאו משום שקרוב יותר לדגן דלדידי' דוחן נמי דגן הוא ונקט הכא אורז וה"ה לדוחן וכיון דריב"נ נקט הכא רבנן דפליגי עלי' אמרי נמי הכוסס האורז אבל ה"ה דוחן. מיהו בהא דבריו שרירין וקיימין דוקא כדאיתא לאורז בעיניה בתבשיל ולא נתערב בו תערובת אחר, אבל כשיש רוב התבשיל ממין שאין מברכין במ"מ אע"ג שיש בו אורז אין מברכין במ"מ דבהא קיי"לן כרב ושמואל דוקא כל שיש בו מה' מיני דגן מברכין במ"מ אפי' רובו ממין אחר, אבל באורז לא אמרינן הכי, דלא מצינו להו תיובתא בהא. וקמחא דשערי או דחיטי דערבינהו בהדי קמחא דדוחן או גלבונים או אלונים או בשאר דברים שאינן מה' מיני דגן, אי עבדינהו מעשה קדירה מברך במ"מ ולבסוף מעין ג' ואי עבדינהו פתא המוציא וג' ברכות דכל מידי בתר ה' מיני דגן גרירי כרב ושמואל. כללא דמלתא כל ה' מיני דגן מבושלים תחלה במ"מ ולבסוף מעין ג', ואי לא בשלינהו וכייס להו מיכס בתחלה בפ"הא ולבסוף בנ"ר, ועל קמחא דחיטי ושערי מברכין שהכל, ועל קמח של פירות וקטנית אפי' עשה מהם פת שנ"ב, ופת אורז ודוחן בתחלה במ"מ ולבסוף בנ"ר וכן אם בשלם בקדרה, והכוססם מברך בפ"הא.
<h2>דף קד:</h2>
אני הכותב שמעתי מר' יצחק בן מרון הלוי בברכות. מ"ש מקום שאמרו [וכו'] דא ודא אחת היא, דמטבע ארוך חותמין בו בברוך כיון שמאריכין, ומטבע קצר אין חותמין בו לפי שהוא קצר והתחיל בברוך לא נכון לחזור ולומר ברוך תוך כדי דבור הראשון, וזה בב' המצות כמו ציצת, תפלין וברכות הפירות שהן הודאה בעלמא וכן ב' חתן שהכל ברא לכבודו ויוצר האדם מטבע קצר שאין בהם חתימה, וב' יצר את האדם בצלמו שמאריך בה יש לה חתימה, ופתיחה כיון שאינה סמוכה לברכה שיש בה חתימה. ושוש תשיש ושמח סמוכות לחברתן. ואשר ברא יש לה פתיחה שאינה נקראת סמוכה לשמח, שכל ז' ימי חופה היכא דליכא פ' חדשות אומר אותה לבדה. וכל ב' השחר מטבע קצר חוץ מאשר יצר. ואלקי נשמה נמי ארוך ומ"מ אין לה פתיחה ולאו מ' סמיכתה לאשר יצר, דמעיקרא לא הוי' סמוכה אלא מפני שהיא הודאה ולא בקשה. ב' המעביר שנה מעיני מטבע ארוך וחותם בברוך. לעסוק בדברי תורה ב' המצות היא ומטבע קצר. הערב נא סמוכה לחברתה לכך אין לה פתיחה וא"ד והערב בו"יו שאינה ב' בפ"ע. ונהי' אנחנו וצאצאנו וצ' צאצאינו, אומרין כן שקבלה לחז"ל (ב"מ פ"ה) כל שהוא ובנו ובן בנו ת"ח, אין התורה פוסקת מזרעו שנ' דברי אש"ב ל"י מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה וע"ע, מאי אמר ה', אני ערב בדבר מאי מעתה וע"ע מכאן ואילך התורה מחזרת על אכסניא שלה. וברכה ג' אשר בחר בנו היא מעולה בברכות ומיוחדת לס"ת, להכי יש בה פתיחה ישתבח אין בו פתיחה דסמוכה לברוך שאמר דפסוקי דזמרא נמי שבח והודאה ואין הפסק. באמת ויציב אין פתיחה שק"ש אין הפסק וגם בעינן למסמך אלקיכם לאמת.
<h2>דף קז.</h2>
כללא דמלתא: כל שלפניו בפ"הא לאחריו בנ"ר, וכל שלפניו בפ"הע אם הוא מזי"ן מינין דקרא לאחריו מעין ג' על העץ ועפ"הע, ושאר פירות האילן לפניו בפ"הע ולאחריו בנ"ר. ולאחריו דוקא אי איתי' שעור כזית דומי' דברכה לאחריו על הפת כדאמרינן ואכלת אכילה בכזית ופחות מזה לא יברך לאחריו, וה"ה בשתי' דאמרינן ושבעת זו שתי' ושביעה הוא כביצה והוא פחות מרביעית מעט וחזי לן דלא מחייב אלא בשתית רביעית דומי' דאכילת אסור בכזית ה"ה בברכה אחרונה על השתי' לא יברך אלא אם שתה רביעית. והא דאמרינן בערבי פסחים המקדש וטעם כמלוא לוגמיו יצא ובי"הכ נמי שעור חיוב בהכי והוא פחות מרביעית התם ביתובי דעתא תלי' מלתא והכל לפי גדלו וקטנו דבדידי' משערינן, אבל לענין ברכה אחרונה שעור א' לכולם אמרו רבנן באכילה בכזית, וסברא הוא בשתי' ברביעית דומי' דשתית אסור דמחייב ברביעית.
<h2>דף קיד:</h2>
ואתמר נמי רב ושמואל אמרי תרוייהו. כל שהוא מה' מינים מברכין במ"מ לאפוקי אורז ודוחן, וסלקו בתיובתא לענין אורז דבהדי' תני' הכוסס אורז מברך בפ"הא, טחנו אפאו בשלו בתחלה מברך עליו במ"מ ולבסוף בנ"ר. והרב ר' יהודה ז"ל כ' בענין זה כמה מחלוקות הגאונים ולבסוף מסיק כדברי הגאון ר' יצחק בהלכותיו כדמבשל אורז מברך במ"מ ולבסוף בנ"ר דלענין אורז סלקו בתיובתא אבל לענין דוחן קיי"לן כרב ושמואל בתחלה מברך שהכל ולבסוף בנ"ר. ואנן תמהין דהא לאורז ודוחן חד תכסיסא הוא בברייתא וכיון דהשתא דאתותבו רב ושמואל לענין אורז ודאי פרושא דברייתא על פת אורז ודוחן מברך תחלה כמעשה קדרה, כמעשה קדרה ממש דהיינו במ"מ וממילא בדוחן נמי, ואי משום דריב"נ אורז קאמר, לאו משום שקרוב יותר לדגן דלדידי' דוחן נמי דגן הוא ונקט הכא אורז וה"ה לדוחן וכיון דריב"נ נקט הכא רבנן דפליגי עלי' אמרי נמי הכוסס האורז אבל ה"ה דוחן. מיהו בהא דבריו שרירין וקיימין דוקא כדאיתא לאורז בעיניה בתבשיל ולא נתערב בו תערובת אחר, אבל כשיש רוב התבשיל ממין שאין מברכין במ"מ אע"ג שיש בו אורז אין מברכין במ"מ דבהא קיי"לן כרב ושמואל דוקא כל שיש בו מה' מיני דגן מברכין במ"מ אפי' רובו ממין אחר, אבל באורז לא אמרינן הכי, דלא מצינו להו תיובתא בהא. וקמחא דשערי או דחיטי דערבינהו בהדי קמחא דדוחן או גלבונים או אלונים או בשאר דברים שאינן מה' מיני דגן, אי עבדינהו מעשה קדירה מברך במ"מ ולבסוף מעין ג' ואי עבדינהו פתא המוציא וג' ברכות דכל מידי בתר ה' מיני דגן גרירי כרב ושמואל. כללא דמלתא כל ה' מיני דגן מבושלים תחלה במ"מ ולבסוף מעין ג', ואי לא בשלינהו וכייס להו מיכס בתחלה בפ"הא ולבסוף בנ"ר, ועל קמחא דחיטי ושערי מברכין שהכל, ועל קמח של פירות וקטנית אפי' עשה מהם פת שנ"ב, ופת אורז ודוחן בתחלה במ"מ ולבסוף בנ"ר וכן אם בשלם בקדרה, והכוססם מברך בפה"א.
